<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' תשא</h1>
<h2>דף סז:</h2>
שתי לשכות היו במקדש, אחת לשכת חשאים ואחת לשכת הכלים, לשכת חשאים יראי חטא נותנין לתוכן בחשאי, ועניים בני טובים מתפרנסין מתוכה. ר' יעקב בר' [אידי] ור' יצחק בר נחמני הוון פרנסין, והוו יהבין לר' חמא אבוי דר' הושעי' דינר והוא יהבי' לאחרנין. ר' זכריה חתניה דר' לוי היו הכל מליזין עליו ואמרין דלא צריך והוא נסיב, מן דדמך, בדקין ואשכחן דהוה מפליג לחורנין מן דיליה. ר' חניא בר פפא הוי פליג מצוה בליליא, פגע ביה רבון דרוחיא, מר ליה, ולא כן כתיב לא תסיג גבול רעך (דברים י"ט), מר ליה איהו, ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף (משלי כ"א), והוה מתכסה וערק מן קמוהי. אמר ר' יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן, אלא אשרי משכיל אל דל (תהלים מ"א), אשרי מי שהוא מסתכל במצוה האיך לעשותה. וכאיצד היה ר' יונה עושה מצוה, כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו, אמר לו בשביל ששמעתי עליך שנפלה לך ירושה ממקום אחר, טול ואתה פורע, מן דהוה נסיב, א"ל מתנה. אמר ר' חייא בר אבין אית הווה סבין ביומינו, כל דהיה נסיב מן ריש שתא לצומא רבא, הוו נסבין, מן בתר כן לא הוו נסביי. נחמי' איש כפר שיחין פגע ביה חד ירושלמי, מר לי זכי עמי חד תרנגולה, אמר ליה סיב טומתה וזבן קופר וכול, נסב טומתה, זבן קופר אכל ומית, אמר בואו וספדו להרוגי נחמי'. נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית חמיו פגע ביה מוכי שחין אחד, אמר ליה, זכי עמי ממאי דאית גבך, א"ל מחזר, חזר ואשכחי' מית, א' ידין לא פתחין למיתן ליה, רגלין דלא רהטין למיתן ליה יתגדון, עיני דחמיין ליה ולא יהב ליה, יסתמיין והות ליה כן. אזל ר' עקיבא מבקרתיה, אמר ליה אוי שאני רואה אותך בכך (גליון כ"י אמר ליה אוי שאיני רואה אותך בכך), אמר ליה מה אתה מקללי, א"ל ומה אתה מבעט ביסורין ר' הושעי' רובה (דבית סגי נהורה הוה) [הוה רביה דבריה חד דסגיא נהורה], והוה יליף כל יומא למיכל עמיה, יומא חד הוה לי ארחין ולא אכל עימיה, ברמשא על לגביה, אמר ליה, לא יכעוס מרי עלי, בגין דלא אכלית עמי יומא דין, בגין דהוה לי אורחין אמרת דלא נבזי יקריה דמרי קומיהון. א"ל אתה פייסתה מן דמתחמי ולא חמי, מן דחמי ולא מתחמי יקבל מינך פייוסין. א"ל מנא לך הא, א"ל מדר' אליעזר בן יעקב, דר' אליעזר בן יעקב על חד סגי נהור לקרתא, יתיב ר' אליעזר בן יעקב לרע מיניה, אמרין אילולי גברא רבא הוא, לא הוה יתיב ר' אליעזר ב"י לרע מיניה, עבדין ליה פרנסה דיקר, אמר להון (מהיכן) [מהו כן] אמרו ר' אב"י יתיב לרע מינך, צלי עלוי את עבדת חסדא עם מן דמתחמי ולא חמי, מן דחמי ולא מתחמי הוא יעבד עמך חסד.
<h2>דף קו.</h2>
התרומה מה היו עושין בה, לוקחין בה תמידין, ומוספין, ונסכיהם והעומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, וכל קרבנות הציבור. שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. תני רב יהודה בשם שמואל (בתל' חכ') [תלמידי חכמים] המלמדין את הכהנים הלכות שחיטה, והלכות זריקה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ר' יצחק בר רדיפא אמר מבקרי מומי קדשים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ר' תנחום בר חייא בשם ר' שמלאי מגיהי ספר העזרה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. גדול בר בנימין בשם ר' אסי שני דייני גזלות נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. שמואל אמר נשים האורגות הפרוכות נוטלות שכרן מתרומת הלשכה. תני ר' יהודה גרוגרות הקטרת וכל קרבנות הציבור באין מתרומת הלשכה.
אין פוחתין משלשה גיזברין ולא משבעה אמרכלין. ואין עושין שררה על הציבור בממון פחות משנים, חוץ מבן אחי' שעל חולי מעים, ואלעזר שעל הפרוכות, שאותן קיבלו הציבור עליהן. אין פוחתין משלשה גיזברין, ולא משבעה אמרכלין. תני (ומשנה) [משני] ביתלקוס. הדא היא דכתיב, ויחיאל (ועזיהו) [ועזזיהו] ונחת (ד"ה ב' ל"א) [ועשהאל וירימות ויוזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו] (שם) גזברין אמרכלין, פקידים מיד כנניהו ושמעי אחיו (שם) בתלקוס, במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית האלקים (שם) המלך וכהן גדול. תני כשהוא חותם גזבר חותם ונותנו לאמרכל, אמרכל חותם ונותנו לבתלקיס, בתלקיס חותם ונותנו לכהן גדול, כהן גדול חותם ונותנו למלך, וכשהוא מתיר המלך רואה את חותמו ומתיר, כהן גדול רואה את חותמו ומתיר, בתלקיס רואה את חותמו ומתיר, אמרכל רואה את חותמו ומתיר, גיזבר רואה את חותמו ומתיר.
<h2>דף קו:</h2>
מותר שיירי הלשכות מה היו עושין בהן, לוקחין בהן יינות, שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אמר אין משתכרין בשל הקדש אף לא בשל עניים. תני אם רצה יהא ההפסד שלו והשכר להקדש מותר. ההוא בר קמצא איתפקד גביה (מדליתמין) [מדל יתמין], אתא שאיל לר' מני, אמר ליה אין את בעי דיהא ההפסדא דידך, ואגרא (דתריכין) [דתרויכון] שרי. ר' חייא בר אבא איתפקד גבי' מדליתמי ועבד כן.
